ניו זילנד - מידע כללי

  • בחר גודל טקסט A A

להבין את ניו זילנד

שלוש דקות ושלוש עשרה שניות של ניו זילנד בתמונות. לא תצליחו להוריד את העיניים מהמסך!

גיאוגרפיה וגיאולוגיה – המון שטח למעט אנשים

ניו זילנד נמצאת באוקיינוס השקט, באזור מאוד מבודד משאר העולם. אין מדינות נוספות בהן היא גובלת והמדינות הקרובות ביותר אליה הן אוסטרליה, הנמצאת צפונית-מערבית לניו זילנד ובמרחק של כ-2,000 ק"מ (סדר גודל של 3-4 שעות טיסה), ואיי פיג'י מצפון וממזרח שהם מעט יותר קרובים. מדרום מגיעות מידי פעם רוחות קרות מאנטרקטיקה, שאמנם לא נחשבת באמת שכנה אבל כן יחסית קרובה.

המדינה מורכבת משני איים מרכזיים ולפיכך גם המוכרים ביותר – הצפוני והדרומי – אך ישנם עוד כמה איים קטנים יותר שאינם מאוכלסים כדוגמת האי גרייט ברייר (Great Barrier Island), האי וואיהקה (Waiheke Island) וקבוצת איי צ'טהאם (Chatham Islands) המשויכים כולם גם הם למדינה. בנוסף, ישנו אי אחד קטן שכן מאוכלס: האי סטיוארט (Stewart Island), הנמצא כ-30 ק"מ דרומית לאי הדרומי. בין האי הצפוני לדרומי אפשר למצוא גם את מיצרי קוק (Cook Strait) ובעתיד (הרחוק מאוד) האיים צפויים להיפגש בשל תזוזות של לוחות תת-ימיים. גודלה הכולל של ניו זילנד הוא 268,680 קמ"ר ואפשר להקביל אותה בשטח לזה של בריטניה או אם רוצים לעשות את זה קצת יותר מעניין, להשוות לישראל – ניו זילנד היא כמעט פי 13 בגודלה ממדינתנו הצנועה.

מבחינת אוכלוסייה, על אף גודלה של ניו זילנד מספר התושבים נמוך יחסית וזו אחת הסיבות לכך שהיא שקטה ורגועה, כמו גם לעובדה שישנם מקומות שבהם אפשר להיות לבד לחלוטין עם הטבע. נכון לשנת 2019 מתגוררים בניו זילנד כארבעה וחצי מיליון תושבים (4,696,380 אם אתם רוצים נתון ממש מדויק). אם נשווה זאת לארץ: בשטחנו, הקטן פי 13 מניו זילנד, מתגוררים כמעט פי שניים יותר תושבים. אם ניקח את ההשוואה הזו עוד צעד אחד קדימה ונשווה לבריטניה בעלת אותו השטח, נגלה ששם חיים כ-55 מיליון תושבים – כמעט פי 10. בהחלט משהו לחשוב עליו אם אתם רוצים לטייל במקום שבו יש לא מעט שקט ושלווה לצד נופים מרהיבים.

האי הצפוני

האי הצפוני הוא השני בגודלו בניו זילנד ושטחו 151,215 קמ"ר. בזכות מזג האוויר היחסית נוח (בהשוואה לאי הדרומי) רוב האוכלוסייה מתגוררת בו – 3,749,200 בני אדם (נכון לשנת 2019).

עיר הבירה של ניו זילנד, וולינגטון, נמצאת בנקודה הדרומית ביותר באי במטרה להוות מקום הגעה נוח לתושבי שני האיים, אך היא לא העיר הגדולה ביותר באי. העיר המרכזית ביותר בשני האיים, וזו שאליה רוב התיירים טסים בהגעתם לניו זילנד, היא אוקלנד – כמעט מחצית מתושבי האי גרים בה או בסביבתה. בשתי הערים יש נמלים מפותחים ו-וולינגטון אף מהווה בעזרת נמל זה את שער המעבר לאי הדרומי – ניתן לשוט ממנה במעבורת, דרך מיצרי קוק והסאונדים המדהימים, אל עבר האי הדרומי.

מבחינה טופוגרפית האי לא מאופיין בהרים גבוהים במיוחד, אך ישנו שפע של גבעות נמוכות וירוקות, ולפעמים רכסי הרים נמוכים. ישנם הרים מעטים באי הצפוני, והם בעלי מקום של כבוד: אחד מהם הוא הטונגרירו (Mount Tongariro), הר געש פעיל אשר התפרץ לאחרונה בשנות התשעים. תודות לתזוזות הלוחות התת-ימיים של האוקיינוס השקט והלוח האוסטרלי, האזור של האי הצפוני הוא מגרש משחקים גיאותרמי. מסיבה זו פזורים כמה וכמה הרי געש באזור, חלקם פעילים וחלקם רדומים.

הר טארנאקי (Mount Taranaki) הוא הענק השני באי, וצורתו היא חרוט כמעט מושלם היוצא מאזור מישורי – מה שמבליט את ייחודו אף יותר. אפשר ממש לדמיין שמדובר בהר פיג'י שביפן. בנוסף, ישנם אזורים בהם תראו עשן יוצא מהאדמה ובריכות מבעבעות בצבעים זרחניים. אזור העיירה רוטורואה (Rotorua), שבמרכז האי, הוא האזור הפעיל ביותר במבחינה זו. התופעות הגעשיות באי הביאו גם להיווצרות אגמים רבים ולכן האי מנוקד בהם, כשהגדול ביותר ביניהם הוא אגם טאופו (Lake Taupo).

האזור הצפוני של האי מורכב משטח אדמה צר וארוך ובו גבעות על גבי גבעות של ירוק וגידולים חקלאיים. באזור זה ישנם גם כמה חופים ומפרצים, אולי היפים ביותר בניו זילנד, וביניהם מפרץ האיים: ביי אוף איילנדס (Bay of Islands), שזכה לשמו בשל שפע האיים המנקדים את המפרץ הכחול בגווני ירוק וטורקיז.

מהנקודה הצפונית ביותר באי תוכלו לראות מחזה מאוד מוזר ומיוחד והוא מפגש הים הטזמני עם האוקיינוס. הגלים, המגיעים מכיוונים שונים, מתנגשים אחד כנגד השני וחדי העין מביניכם אף יוכלו לשים לב שישנו הבדל בגווני הכחול בין הזרמים.

האי הדרומי

זהו האי הגדול ביותר בניו זילנד ומספר 12 בגודלו בעולם. הוא מתפרש על פני 151,215 קמ"ר והוא ביתם של האלפים הדרומיים. על יצירת האומנות הזאת צריך להודות לתזוזות הלוחות הטקטוניים ולגשם – כמות המשקעים באזורים מסוימים באי היא גבוהה למדי. הגשם הרב יצר נהרות ואגמים רבים שעיצבו את פני השטח. גם לעידן הקרח יש מקום לגאווה ביצירת הנוף הדרמטי של האי, כיוון שהקרחונים שנמסו עם תום התקופה יצרו פיורדים אדירים בחופי האי – פיורדים אותם מקפידים לבקר תיירים רבים בכל שנה ושנה.

למרות שהאי גדול יותר, בשל מזג האוויר הקיצוני יחסית והקרקע ההררית רוב האוכלוסייה מתגוררת באי הצפוני ורק חלק יחסית קטן, כמיליון איש, מתגוררים כאן. העיר המרכזית באי היא קרייסטצ'רץ' (Christchurch), הנמצאת בחוף המזרחי של האי ונחשבת לעיר השלישית בגודלה בניו זילנד. אולם במבט היסטורי חטוף ניתן ללמוד שמיקומה לא האיר לה פנים ובין השנים 2010-2011 פקדו אותה שתי רעידות אדמה בעוצמה גבוהה שגרמו לנזק רב ואף לעשרות הרוגים. עד היום העיר לא הצליחה להתאושש לגמרי מהנזק ועדיין ניתן לראות שיפוצים בחלק מהאזורים שנפגעו ברעש. עם זאת, הודות לרוח האומנות הנושבת בקרב התושבים חלק מאתרי ההרס הפכו למיצגי אומנות מיוחדים.

רכס האלפים הדרומיים אותו הזכרנו קודם, חוצה כמעט את כל אורכו של האי הדרומי. למעשה, ישנם רק שני כבישים אשר חוצים את הרכס האימתני ומאפשרים מעבר בין הצדדים. הרכס כולל מעל ל-18(!) פסגות בגובה של 3,000 מטר ואף יותר, כשהפסגה הגבוהה ביותר בניו זילנד שייכת להר קוק (Mount Cook) המפורסם. לא סתם הכינוי שלו בשפה המאורית הוא "חודר העננים" – גובהו מגיע ל-3,764 מטר וכמעט תמיד הוא מכוסה בעננים.

על רכס זה גם נמצא קרחון טזמן (Tasman Glacier), שהוא הארוך ביותר בניו זילנד – 23.5 ק"מ של קרח כחול קפוא. הקרחון לאט-לאט נמס, כמו רובם, כך שבין השנים 2000-2008 הוא הצטמק בסך של קצת יותר משלושה ק"מ. ישנם עוד שני קרחונים גדולים בניו זילנד אשר נמצאים בחוף המערבי, לא רחוק מהר קוק, באזור הנקרא גם עמק הקרחונים. קרחון פוקס (Fox Glacier) וקרחון פרנץ ג'וזף (Franz Josef Glacier) נמצאים סמוך אחד לשני ובשכנות טובה. אורכו של קרחון פוקס הינו 13 ק"מ ואילו פרנץ' ג'וזף קטן ממנו בק"מ אחד. גם הם מאבדים כל שנה מאורכם ולכן כדאי לרוץ לראותם לפני שהם פשוט לא יהיו עוד.

הר קוק
רכס האלפים הדרומיים

אקלים – ארבע עונות ביום אחד

כשניו זילנדי יוצא מהבית שלו ליום עבודה, ברוב המקרים הוא פשוט לא יכול לדעת בוודאות איך להתלבש והאם הוא יזדקק למטריה או קרם הגנה. היום יכול להתחיל בבוקר בהיר, יפה וללא עננים כלל, ואז בצהרים עשוי להתפתח גשם המלווה בשמיים קודרים עד שפתאום, לקראת הערב, יתבהר שוב ותזכו לצפות בשקיעה חמימה ונטולת עננים. לא סתם המקומיים אומרים שביום אחד אפשר לחוות את כל ארבע העונות, הם באמת ובתמים מתכוונים לכך. הסיבה העיקרית לשינויי מזג האוויר הללו היא שניו זילנד היא בעצם אי באמצע האוקיינוס, בלי שכנים ויבשת קרובה להגן עליה, והיא חשופה מאוד לאימתני הטבע – דבר אשר משפיע רבות על מזג האוויר. סוג כזה של מזג אוויר נקרא Maritime climate והוא נפוץ גם במערב אירופה, באזור בריטניה.

הטמפרטורות בניו זילנד משתנות מאזור לאזור כשהמקומות הקרים ביותר נמצאים באי הדרומי (10 מעלות בממוצע) וככל שעולים צפונה לאי הצפוני ככה גם המעלות עולות (16 מעלות בממוצע). מבחינת גשם – יש הרבה ממנו ברחבי ניו זילנד, אבל ביום גשום צריך לזכור שהוא מה שמחייה את כל הירוק הכל כך מיוחד של האי, ככה שאי אפשר באמת לבוא אל הגשם בתלונות….. אם תעקבו אחר תחזית מזג האוויר המקומית תגלו שיש אינספור סוגי גשם, כשהאזורים הגשומים ביותר הם החוף המערבי באי הדרומי והפארק הלאומי פיורדלנד (Fiordland National Park). באזור זה ישנם כ-200 ימים של גשם בשנה וכמות של משקעים של כ-7 מטר כל שנה.

לכן, זה לא סוד שניו זילנד מעוננת, והגשם יכול להגיע גם באמצע הקיץ. המחשה טובה לכך היא כשהמאורים הגיעו בספינותיהם לראשונה לאיים הללו, הם ראו מרחוק שנמצאת מעליהם שמיכת עננים ועל כן כינו את הארץ החדשה שנגלתה לעיניהם "ארץ הענן הארוך", כינוי שדבק בה עד היום. מי שיטייל בניו זילנד, בעיקר בסתיו ובחורף, יבין היטב שהכינוי בהחלט רלוונטי גם היום.

אם אתם אוהבים את שעון הקיץ, תשמחו לגלות שבחודשי הקיץ (הניו זילנדים) השמש לא נחה ויכולה לשקוע גם לקראת אחת עשרה בלילה, מה שאומר שמצפה לכם יום ארוך מאוד, בעיקר ככל שמדרימים. הדבר נהדר כשיוצאים לימי טיול ואין חשש מהצורך בנהיגה בחושך או לחץ להספיק להגיע לסוף המסלול לפני רדת הלילה. האזור השמשי ביותר בניו זילנד, המקבל קרוב ל-2,500 שעות אור בשנה, הוא צפון האי הדרומי. לכן העיירה נלסון (Nelson), הנמצאת באזור זה, נחשבת לנוחה ביותר באי הדרומי מבחינת מזג האוויר והשמש.

העונות בניו זילנד הפוכות עבורנו – מתי שאנחנו נהנים בים בקיץ פה בארצנו הקטנטונת, אצל הניו זילנדים קר מאוד ואף יורד שלג על פסגות ההרים. חודשי הקיץ בניו זילנד הם בין דצמבר לפברואר ומזג האוויר בתקופה זו מושלם והטמפרטורות נוחות מאוד. עונות המעבר של האביב והסתיו מאוד מורגשות – הימים הפכפכים למדי, מזג האוויר מתקרר מאוד ולפעמים יורד יותר גשם בתקופות אלו מאשר בחורף בשל חוסר היציבות האקלימי.

אם כבר מדברים על שמש אז מאוד חשוב לציין את החור באוזון. בניו זילנד קיים חור בשכבת האוזון המגינה עלינו מפני קרינה, אשר לצערנו, גדל עם השנים, וכן – זה גם קשור קצת גם לכמות הכבשים הגדולה בניו זילנד (למעלי גירה, בהן גם הכבשים, יש בקיבה חיידקים המפרקים עשב – החיידקים האלה פולטים מתאן אשר פוגע בשכבת האוזון). השמש חזקה במיוחד בימים בהירים ונטולי עננים, והקרינה גם כן. ישנה מודעות מאוד גדולה לעניין והתושבים מקפידים להגן על עצמם בהתאם – וכדאי שגם אתם. כשאתם מגיעים לניו זילנד חשוב שתקפידו על הגנה הולמת, גם בימים הקרים, ולא לשכוח כובע וקרם הגנה על קצה האף.

שקיעה בקווינסטאון
שקיעה בקווינסטאון, האי הדרומי

החי והצומח בניו זילנד

נתחיל בעובדה פשוטה ומדהימה: ניו זילנד, האי הנחמד שלנו בקצה העולם, היה נטול בני אנוש למשך 80 מיליון שנה! בידוד זה יצר עולם מופלא של צמחייה וחי הייחודיים אך ורק לניו זילנד.

82% מהצמחייה באיים ייחודית אך ורק לניו זילנד ולא נמצא אותה בשום מקום אחר בעולם. לפני שהאדם נכנס לתמונה, כ-80% משטחה של ניו זילנד היה מכוסה ביערות צפופים. עצי הקאורי (Kauri) הענקיים שלטו באי הצפוני והמאורים ראו בכל עץ קאורי כ-'שומר היערות' והצמידו אליו סיפורי ניסים. בשיאם, העצים יכולים להגיע לגובה של 50 מטר, שווה ערך לבניין של 20 קומות, ולעובי של 16 מטר, שזה בערך 3-4 מכוניות לרוחב!

את היערות אכלסו מאות סוגי ציפורים בכל הגדלים והצורות. מכיוון שלא היו יונקים גדולים על האי או טורפים למיניהם (כמו נחשים), הציפורים יכלו להתפתח בשקט ולשגשג. כך התפתחו מספר מיני ציפורים מאוד מיוחדות ונטולות כנפיים, אשר קיננו על האדמה ולא עזבו את הקרקע אף פעם. הבולטות שבהן הן הקיווי (Kiwi) המפורסמת ששרדה (בקושי רב) עד ימינו והמואה (Moa) שלא זכתה לאותו המזל. המואה הייתה ציפור ענקית ללא כנפיים, המזכירה בת יענה של ימינו. הזן הגדול ביותר של המואה יכול היה להגיע לגובה של 3.3 מטר.

בנוסף לציפורים, לאורך חופי האיים ישנו מגוון של יצורים ימיים: דולפינים, כלבי ים, לוויתנים, כרישים ופינגווינים. ישנם גם כמה זוחלים, כשהנפוצה ביותר ביניהם היא לטאת הגקו (Gekko). עכבישים גם חיים בשלום באי, אך עובדה מפתיעה לטובה למי שמפחד מזוחלים – אין נחשים בניו זילנד בכלל. תוכלו להפוך כל אבן בלי פחד שמשהו יקפוץ עליכם, או לישון באמצע השדה בקיץ בלי לדאוג מהכשה. זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שמעבר לים הטזמני נמצאת אוסטרליה, שם חיים הנחשים המסוכנים בעולם. אבל כנראה שהם לא יכולים לשחות.

כל הסיפור על קצה המזלג

אז כמו שאמרנו, בהתחלה הכל היה גן עדן קטן, הציפורים שלטו ביד רמה ואז….. האדם הגיע. ויחד איתו השתנה גם המצב. כ-80% מהעצים והיערות נכרתו והומרו לשטחי חקלאות המכוסים דשא. כתוצאה מכך, מחצית מהחי הייחודי של האי נכחד.

וכך בעצם התגלגלו הדברים:

– המאורים הגיעו לאי והתחילו לכרות את היערות ולצוד מאות מהציפורים שניתן היה לעשות בהן מגוון שימושים.

– הבריטים הצטרפו לחגיגה ובנוסף ביקשו להפוך את האזור לתפאורה דומה לזו שבארץ מוצאם ולכן הם כרתו את העצים ושתלו במקומם הרבה מאוד דשא.

– עם הבריטים הגיעו גם נוסעים סמויים, הלא הם ידידנו העכברים והעכברושים. הם נהרו ליערות והחלו לאכול מכל הבא ליד. הציפורים באי, שלפני כן מעולם לא ידעו מהו טורף, וחלקן בכלל לא ידעו לעוף, היו טרף קל עבורם.

– בעיני המתיישבים הבריטים לא הייתה קיימת האפשרות לוותר על תרבות ציד הארנבים שנפוצה בבריטניה בזמנו, ובגלל שלא היו ארנבים בנמצא אז הביאו אותם במיוחד מאירופה לטובת ציד.

– הארנבים נהנו מכמויות הדשא והתרבו בקצב מסחרר כל כך שבני האדם לא הצליחו לצוד מספיק בשביל להאט את ההתרבות.

– כדי להשתלט על חוסר האיזון בכמות הארנבים, הובאו במיוחד סמורים מאוסטרליה כדי לטפל במטרד. אולם מסתבר שהארנב רץ מהר מאוד ביחס לציפור ללא כנפיים… וכך הסמורים פשוט ויתרו במהרה על ציד ארנבים ופנו לצוד ציפורים, ועל הדרך גם הם החלו להתרבות מעבר לשליטת האדם. התוצאה הייתה הכחדה קשה מאוד של הציפורים המיוחדות והמרהיבות שהיו באי: 51 מינים של ציפורים נכחדו לחלוטין במהירות שיא.

– על רקע ההכחדה וההרס המהיר שהתחרש, כיום התושבים דואגים לשמר את החי שנותר ומנסים לדאוג כמה שיותר לטבע שלהם – המשאב היקר ביותר עבורם. קיימים הרבה מאוד מרכזי שיקום לבעלי חיים וכמו כן שיטות לטפל במטרד של הסמורים ושאר החיות המאיימות כיום על הציפורים.

הקיווי – אגדה או ציפור אמיתית

רוב המטיילים מגיעים לניו זילנד עם ניצוץ בעיניים ורצון גדול לראות את הציפור החמקמקה הזאת בטבע. חלק מצליחים, הרוב מפספסים וחלק אפילו טוענים שהיא לא קיימת בכלל.

הקיווי (Kiwi) היא ציפור ייחודית שנמצאת אך ורק בניו זילנד, ומתגוררת רק באזורים מסוימים: בצפון האי הצפוני, בחוף המערבי באי הדרומי ובפיורדלנד. ישנם חמישה מינים, שאחד מהם בסכנת הכחדה מיידית והיתר, לצערנו, עומדים בשלב זה או אחר להצטרף למעמד זה. האיום המרכזי עליהם כיום הוא מכלול היונקים הקטנים שהובאו לניו זילנד: בחתולים, כלבים וסמורים – שעבורם ציפור הקיווי היא טרף קל מאוד.

הקיווי גם לא יותר מדי מתאמצים לשפר את מצבם – עונת הרבייה שלהם היא פעם בשנה ומופקת ממנה ביצה אחת בלבד. עם זאת, זוהי ציפור מאוד רומנטית וברגע שיש את הקליק הנכון בין הקיווי לקיווית – מערכת היחסים תהיה ארוכת טווח ולמשך שנים רבות.

מי שכן יזכה לראות את הציפור המסתורית ישים לב שהמקור שלה ארוך ומעוקל, כנראה בגלל שהיא ממשפחת ציפורי הפיל (Elephant birds), וזהו האלמנט המייחד אותה מציפורים אחרות בעלות מראה דומה. גופה עגול, פרוותי וצבעו חום והרגליים יחסית ארוכות. אין לקיווי כנפיים כי לא היה צורך בתעופה בזמנים בהם הקרקע הייתה בטוחה לציפורים בניו זילנד. באופן מפתיע, זו לא ציפור קטנה במיוחד – הזן הגדול ביותר יכול להגיע לגובה של 45 סנטימטר, שזה בערך גובה הברך.

הקיווי היא עוף לילי והיא יוצאת רק לאחר שהשמש יורדת. הראייה שלה היא לא "שש-שש" והיא מסתמכת יותר על חושיה האחרים – חוש הריח שלה הוא המפותח ביותר בעולם הציפורים וזאת תודות לנחיריה שנמצאים בקצה מקורה הארוך.

איפה אפשר היום לראות קיווי בטבע?

המקום הבטוח ביותר עבורם הוא האי סטיוארט, הנמצא דרומית לאי הדרומי. באזור זה ישנו מספר יחסית גדול של ציפורים, וסביב האי מפוזרים איים קטנים אף יותר שהם נטולי מכרסמים לחלוטין ומשמשים כשמורת טבע לציפורים שבסכנת הכחדה.

קיווי בניו זילנד
ציפור הקיווי באי הדרומי בניו זילנד

ההתיישבות הראשונית בניו זילנד

האדם הראשון הגיע כנראה באזור המאות ה-13-12 לספירה, מאזור פולינזיה המערבית, ומאז פולינזים נוספים הגיעו בהדרגה לניו זילנד.

רק כדי להבין טוב יותר את ההבדל בין ניו זילנד ליתר העולם, אלו הם חלק מהדברים שקרו בעולם בתקופה שהמאורים הראשונים הגיעו אליה (עוד בטרם הגיע האדם המערבי):

– היוונים הקימו ערים שלמות ומקדשי ענק והספיקו להיכבש על יד הרומאים, שגם הספיקו בינתיים ליפול.

– הנצרות התפתחה ושגשגה בעוד שמסעות הצלב היו בשיא האופנה.

– הבנייה של קתדרלת נוטרדאם בפריז הגיעה לסיומה.

אולם, על אף כל ההתפתחות הזו באירופה, המתיישבים החדשים בניו זילנד הגיעו לארץ פראית לחלוטין, מלאת צמחייה וחי. בשל כך, במאות הבאות המאורים החלו לרקום תרבות מיוחדת ושונה מתרבות המקור שלהם. התרבות המאורית מלאה באגדות וסיפורים הקשורים לטבע ולמזג האוויר ויש הרבה תיאורים של נוף האי.

המתיישבים הקימו כפרים בסיסיים והתקיימו על ציד וליקוט (בעוד שבסין כבר השתמשו באבק שריפה). מדי פעם היו קרבות על שטח או כבוד בין השבטים וכך התפתח ריקוד ההאקה (Haka) המפורסם, שנראה ונשמע מאוד מאיים גם כיום.

המאורים צדו את המואה במספרים גדולים והשתמשו בה לביגוד. הם בנו את הבקתות שלהם מעצי הקאורי אדירי המימדים, ואלו גם שימשו אותם ליצירת הגילופים המיוחדים והמרשימים המעטרים קשתות או מבנים שונים בתרבות המאורית. את הכלים בהם הם השתמשו לציד ובישול וגם תכשיטים מסורתיים הם הכינו מאבן מקומית, אשר נקראת Pounamu במאורית ונמצאת אך ורק בניו זילנד (האבן נקראת Greenstone באנגלית ניו זילנדית וירקן בעברית). עד היום תכשיטים מאבן זו מגולפים ונמכרים ברחבי המדינה.

גילופים מאורים
גילופים מאורים מעטרים חזית של בקתה

כשהאירופאים גילו את ניו זילנד

המפגש הראשון של האירופאים עם ניו זילנד הוא לא אירוע מלבב במיוחד. בשנת 1642 מגלה הארצות ההולנדי אייבל טזמן (Abel Tasman) הגיע לחופי ניו זילנד ועגן ליד החוף. הוא שלח צוות חלוץ שיבדוק את הארץ החדשה הזו, וזה למעשה היה המפגש הראשון בין המאורים לאירופאים. לצערנו, המפגש לא בדיוק התנהל על מי מנוחות והאירוע נגמר בכך שארבעה מיורדי הים נהרגו ומאורי אחד נפצע. הקפטן, אייבל טזמן, נבהל והפליג חזרה לאירופה. עד היום יש בצפון האי הדרומי פארק לאומי על שמו (Abel Tasman National Park) ובו מסלול הנקרא 'אייבל טזמן' – בעוד כשלמעשה כף רגלו של מגלה הארצות לא דרכה על אדמת ניו זילנד.

יותר ממאה שנים עברו להן ואף אירופאי לא העז להגיע לניו זילנד, זאת עד שעגן שם קפטן ג'יימס קוק (James Cook) בשנת 1769. קפטן קוק מיפה את רוב רצועת החוף של האי ועגן במספר מקומות כדי לנסות ולחקור אותו לעומק. בגלל שהאי היה מאוכלס במספר רב כל כך של ציפורים, קפטן קוק תיאר ביומן המסע שלו שהרעש שהן הפיקו בלילה היה חזק עד כדי כך שהוא והצוות שלו נאלצו לישון על הספינה – הרחק מהיבשה – כדי להצליח לעצום עין. הוא גם תיעד לראשונה את נוכחותם של זבובי החול (הלא הם הסנדפלייז הידועים לשמצה) וכינה אותם "היצורים הנבזיים ביותר שפגשתי מעודי".

לאחר ביקורו של קפטן קוק האי נפתח למסחר וסחורות אירופאיות החלו להגיע למאורים, ולהפך. הסחורות גרמו לחיכוכים רבים בין השבטים המאורים והם החלו להילחם בינם לבין עצמם – התוצאה העגומה הייתה כ-35 אלף מאורים הרוגים. פרט לכך, במקביל לפתיחת השערים למסחר החלו לזרום לתוך ניו זילנד מיסיונרים נוצרים וכבר בתחילת המאה ה-19 רוב המאורים התנצרו. אולם, עם האירופאים הגיעו גם מחלות חדשות, דבר שהביא לתחלואה רבה בקרב האוכלוסייה המאורית.

כשהאירופאים החלו להתיישב בניו זילנד

בתחילת המאה ה-19 החלו לזרום לניו זילנד מתיישבים בריטים שרצו לנסות את מזלם בעולם החדש והירוק הזה. הארץ הפכה להיות חלק מהקולוניה הבריטית של אוסטרליה ובמקביל קם בבריטניה גוף ממשלתי (New Zealand Company), שמטרתו הייתה לשלוח מתיישבים בצורה מסודרת לאי ולארגן להם קרקע ומגורים. הבריטים החלו לקנות אדמות מהמאורים ועיר הבירה דאז – אוקלנד (Auckland) – הוקמה באי הצפוני.

בשנת 1832 בריטניה שלחה נציג מסודר לניו זילנד כדי לארגן ולנהל את הארץ. במהלך התקופה הזו התגלעו  חיכוכים בין המאורים לבריטים בנוגע לאדמות. נעשו ניסיונות להגיע להסכם בין שני הצדדים, אך ללא הצלחה. רק בשנת 1840 נחתם הסכם בין הממשלה הבריטית בניו זילנד לבין רוב השבטים המאורים . ההסכם (Treaty of Waitangi) נכתב באנגלית ובמאורית והקנה למאורים, בין היתר, זכויות השוות לאלה של הנתינים הבריטיים ושליטה על האדמות שלהם. אולם הפער בין השפות גרם לאי הבנה בין הצדדים, וכך נולדו חיכוכים ומתחים נוספים.

בשנת 1841 ניו זילנד הפכה לקולוניה נפרדת מאוסטרליה, צעד ראשון בדרך לעצמאות מוחלטת של האי. אולם המתח עם האוכלוסייה המאורית גאה ובשנת 1845 פרצה מלחמה בין המאורים לבריטים. בזמן הקרבות הוחרמו אדמות רבות מהמאורים, בעיקר באי הצפוני – מקום בו היה מקבץ גדול יותר של שבטים מאורים. בשל כך, המתיישבים באי הדרומי ביקשו להפוך לקולוניה נפרדת. על מנת למנוע את פילוג המדינה, הבירה הועברה מאוקלנד, הממוקמת בצפון האי הצפוני, לקצה הדרומי של האי הצפוני – וכך העיר וולינגטון (Wellington) קמה לחיים. לבסוף, לאחר עשורים של מאבק, בשנת 1872 המלחמות הגיעו לסיומן עם אבידות רבות בשני הצדדים.

בתחילת המאה ה-20 נעשה צעד היסטורי וניו זילנד הפכה להיות ישות עצמאית באימפריה הבריטית (מה שנהוג לכנות 'דומיין עצמאי') אך רק בשנת 1947, שנה לפני הקמת מדינתנו הקטנטונת, היא קיבלה עצמאות מלאה והפכה להיות נפרדת לגמרי מהממשלה הבריטית.

פסל של קפטן ג'יימס קוק
פסל של קפטן ג'יימס קוק

המעורבות של מדינה בקצה הגלובוס במלחמות העולם

למרות שניו זילנד מרוחקת מיתר העולם, הנהגת המדינה לא היססה לרגע ושלחה חיילים למחוזות רחוקים במלחמות העולם. באפריל 1915 הוקם כוח משותף לניו זילנד ולאוסטרליה אשר נקרא אנז"ק (The Australian and New Zealand Army Corps), והכוחות נשלחו לחזית המערבית באירופה והגיעו אפילו גם לארץ ישראל וסיני (תוכלו למצוא את פארק החייל האוסטרלי בבאר שבע – הפארק מנציח את חיילי אנז"ק שלחמו לכיבוש הארץ מידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה). במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא כ-100 אלף איש מתוך אוכלוסייה של מיליון! אחוז מאוד גבוה ומרשים לעומת כמות האוכלוסייה.

במלחמת העולם השנייה אף הוקמה דיביזיה שנייה, אשר כללה כ-22 אלף חיילים. הם נשלחו ליפן ולאזור האוקיינוס השקט וסיימו את תפקידם בשנת 1944.

לאחר המלחמות הוחלט על ציון יום לאומי לחיילים אשר נפלו במלחמות העולם, וברחבי ניו זילנד ניתן למצוא אנדרטאות רבות ופארקים שהוקמו להנצחת הנופלים. אצלנו בארץ, בעיר באר שבע ישנו בית קברות ניו זילנדי ואוסטרלי לזכר החיילים שלחמו בה ובו מבקרות כל שנה משלחות שונות.

ניו זילנד של ימינו

ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים כבר בשנת 1893! אירוע זה כנראה רימז על העתיד לבוא מכיוון שבין השנים 2005-2006 כיהנו רק נשים בכל תפקידי המפתח במדינה. גם בימינו מכהנת בתפקיד ראשת הממשלה ג'סינדה קייט לורל ארדרן, מדינאית מכובדת אשר נבחרה בשנת 2017.

השלטון בניו זילנד מורכב מהרבה מילים מפוצצות – מונרכיה חוקתית בעלת דמוקרטיה פרלמנטרית ובראש המדינה עומדת המלכה אליזבט השנייה, אך ללא כוח ממשי. בפועל, המדינה מנוהלת על ידי הקבינט והפרלמנט הניו זילנדי. הממשלה הבריטית חילקה בעבר את ניו זילנד לפרובינציות, אך דבר זה לא החזיק זמן רב ולאחר קבלת העצמאות הארץ חולקה למחוזות כאשר לכל מחוז יש ראש ומועצה משלו, אשר כפופים לממשלה. כל מחוז מחולק בפני עצמו למועצות עירוניות ומחוזיות נוספות.

המצב עם המאורים כיום הוא טוב יותר מבעבר, אולם עדיין יש פערים משמעותיים בין האוכלוסייה המאורית ליתר האוכלוסייה. הממשלה עושה מאמצים לחזק אותם ולשלבם טוב יותר בחברה, וכן להתאים לימינו את משמעות הסעיפים מההסכם שנחתם עמם ב-1840 ובו פערי שפה שהביאו לאי הבנות. בין היתר, הוצע למאורים פתרון יצירתי – כיוון שהאדמות שנכבשו בקרבות כבר מיושבות, ולא ניתן להשיבן לשבטים השונים, אדמות ציבוריות בשטח זה (כמו בתי חולים ובתי ספר) יוחזרו אליהם. הבעלות תהיה על שמם והממשלה תשלם להם על השימוש בקרקע – וכך בעצם תפצה אותם על אובדן האדמות. מאז שנת 1975, אז נפתחה האופציה, הוגשו מעל 2,000 בקשות ונכון לשנת 2010 הוחזרו למאורים שטחים השווים ל-950 מיליון דולר ניו זילנדי.

השפות הרשמיות במדינה הן אנגלית, מאורית ושפת הסימנים. בבית הספר מלמדים מאורית ברמה יחסית טובה. כחלק מהכבוד שניתן לתרבות המקורית, את השמות המאורים של המקומות הקפידו (ברוב המקרים) לשמור ורוב הערים והכפרים עדיין נקראים בשמות שישמעו מעט מוזר לאוזן של המטייל הממוצע. בנוסף, התרבות המאורית מכובדת ברחבי הארץ והיא חשובה לכל אזרחיה ולא רק למאורים.

לטייל בניו זילנד

ציפורים פרהיסטוריות, לוחות טקטוניים מתנגשים, בידוד משאר העולם ותרבות עשירה ומיוחדת. אחרי שהקפנו את כל מה שיש לניו זילנד להציע לנו מבחינה תרבותית, גיאוגרפית והיסטורית – איזו סיבה יש לכם לא לעלות עכשיו על מטוס ולהגיע לגן העדן הקטן הזה בקצה העולם?

הטבע הפראי והמיוחד קורא לכם לצאת לטייל בו. רשות הטבע והגנים של ניו זילנד – Department of Conservation (במאורית Te Papa Atawbai) – הנקראת בקיצור DOC (כן כן, כמו רופא – אבל של הטבע) אחראית על שימור החי והצומח המיוחדים הללו. החבר'ה האלו לוקחים את העבודה שלהם ברצינות תהומית ובונים מסלולים, מתחזקים בקתות באמצע ההרים, שומרים על הציפורים ומספקים מידע רב למטיילים. תודות לעבודת ה-DOC זהו גם היתרון הגדול בניו זילנד – אפשר לצאת ולהיות בטבע הפראי והמבודד בצורה הכי נוחה ומסודרת, גם אם אין נפש חיה על פני קילומטרים רבים.

בסופו של דבר, העוצמה של הטבע והיופי בארץ הזו כל פעם מחדש תופס אותך לא מוכן, ואחרי כל פיתול בשביל ובכביש נחשף הנוף ואי אפשר שלא להישאר פעורי פה מולו. אנחנו מזמינים אתכם לגלות את הקסם הכל כך מיוחד של ניו זילנד ולהכניס אותה לרשימת הטיולים שלכם – ובעיקר ללב.

הר קוק
הפארק הלאומי הר קוק